"בכל רגע נתון, כל אדם בוחר את הבחירה הטובה ביותר האפשרית עבורו באותו רגע נתון."

אנחנו רגילים להסתכל לאחור על השנה שחלפה ולראות את המקומות שבהם טעינו: את המילים שלא היינו צריכים לומר, את ההחלטות שהיינו רוצים לקבל אחרת, את הפעמים שבהן פגענו בעצמנו או באחרים.

אבל אולי לפני שאנחנו שופטים – את עצמנו או את זולתנו – כדאי לעצור ולשאול:

עם אילו כלים אנו / האדם הזה הגיע לאותו רגע?

הנחת היסוד אינה אומרת שכל בחירה שאדם עושה היא טובה, נכונה או מוצדקת.

היא אומרת משהו אחר:

בכל רגע נתון, האדם מנסה לבחור את האפשרות הטובה ביותר שהוא מסוגל לראות באותו רגע – לאור הידע שיש לו ולאור המשאבים העומדים לרשותו.

והאדם, כידוע, אינו מושלם.
גם העולם שבו הוא חי אינו מושלם.

הבחירות שלנו מושפעות מהידע שצברנו, מהניסיון שלנו ומהיכולת שלנו לראות את התמונה. אבל הן מושפעות גם מהמצב שבו אנחנו נמצאים באותו רגע.

לא דומה אדם שמקבל החלטה מתוך שלווה, נחת, שובע, רעננות וביטחון – לאדם שמקבל החלטה כשהוא עייף, רעב, מוצף רגשית, לחוץ, מפוחד או מתמודד עם מחסור כלכלי.

גם זו בחירה.

אבל זו בחירה בתוך מציאות מסוימת.

יש לאדם בחירה חופשית, אבל הבחירה אינה מתקיימת בחלל ריק. יש לחצים, יש מגבלות, יש חוסר בידע, יש חוסר במשאבים – וכל אלה משפיעים על האפשרויות שאדם מצליח לבחור באותו רגע.

וכאן נפתח שער החמלה.

"כי עפר אנחנו"

דוד המלך אומר:

> "זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ."

הבורא יודע את המגבלות שלנו ולכן הוא סולח.

אולי זהו גם אחד השערים להבנת המילים שאנו אומרים בימים הנוראים:

*"מלך מוחל וסולח."*

מוחל – אותיות חומל. הסליחה מתחילה בחמלה.

הבורא מביט על האדם ורואה לא רק את התוצאה של מעשיו, אלא גם את האדם שהיה שם באותו רגע – עם הידע שהיה לו, עם הכוחות שהיו לו, עם הפחדים, הלחצים והחוסרים.

הוא יודע שבתוך תוכו האדם רוצה רוצה שיאהבו אותו.
הוא רוצה להיות אדם טוב.
הוא רוצה שהסובבים אותו יהיו מרוצים.
הוא רוצה לעשות את הדבר הנכון.

אבל לפעמים, הלחץ גדול.
לפעמים הכוחות נגמרים.
לפעמים חסר ידע.
לפעמים חסרים משאבים.

ואז אנחנו עלולים להגיע למקומות רחוקים מאוד מאלה שאליהם באמת רצינו להגיע.

להבין את זה – אין פירושו להצדיק.

חמלה אינה אומרת שאין אחריות.
סליחה אינה אומרת שלא צריך לתקן.
והבנה אינה אומרת שהפגיעה אינה משמעותית.

להפך.

דווקא כאשר אנחנו מפסיקים לשפוט, אנחנו יכולים להתחיל להבין.
וכאשר אנחנו מבינים, אנחנו יכולים להתחיל לתקן.

"והלכת בדרכיו"

אם הקב"ה חומל על האדם מתוך ידיעת מגבלותיו, גם אנו צריכים לעשות כן – ללכת בדרכיו.

וזה אולי אחד הדברים היפים ביום הכיפורים:

אנחנו לא נדרשים להיות אנשים שמעולם לא טעו.

אנחנו מוזמנים להיות אנשים שמסוגלים להביט על הטעויות בחמלה, לקחת עליהן אחריות, לבקש סליחה – ולבחור מחדש.

נאחל לעצמנו שערי חמלה ושערי סליחה.

גמר חתימה טובה 🌾

הרב יוגב שמחון
📖 התפתחות אישית ורוחנית ברוח היהדות – להצטרפות שקטה לקבוצת הוואטסאפ וקבלת התכנים ישירות לנייד 👇
https://chat.whatsapp.com/BXP9TGLpfko4LBrhNLSimW