שיטת ה-NLP (Neuro-Linguistic Programming) מבוססת על סדרה של הנחות יסוד המהוות את התשתית לכל הטכניקות הטיפוליות והכלים לשינוי. הנחות אלו אינן "אמת מדעית" אלא "תפיסות עולם יעילות" – משקפיים שדרכם אנו בוחרים להסתכל על המציאות כדי לפעול בה בצורה טובה יותר. בחוברת זו נצלול לעומקן של הנחות היסוד ונראה כיצד הן יונקות ומקבילות למחשבה היהודית ולתורת הנפש של גדולי ישראל.
1. המפה אינה השטח: בין עובדות לפרשנות
זוהי הנחת היסוד הבסיסית ביותר ב-NLP. היא טוענת שישנו פער בלתי נמנע בין המציאות האובייקטיבית לבין האופן שבו אנו תופסים אותה. האירועים בחיינו הם "השטח" – העובדות היבשות. "המפה" היא הייצוג הפנימי שיצרנו לאותן עובדות.
המוח שלנו מעבד את המציאות דרך מסננים ראשיים -הכללות, עיוותים והשמטות. ומסננים משנים – אמונות, ערכים, זיכרונות, שפה ותכונות אופי המושפעים מחוויות העבר. לכן, שני אנשים שחווים את אותו אירוע בדיוק, עשויים לפרש אותו בצורה הפוכה לחלוטין. הבשורה הטובה היא שבעוד שאת "השטח" לא ניתן לשנות, את "המפה" ניתן לשכלל ולעדכן בכל רגע.
ביהדות אנו מאמינים "שהכל לטובה", זאת אומרת שהסבל שלנו נובע מתפיסת המציאות – "המפה" ולא מהמציאות כשלעצמה – השטח.
"הדמיון שהמציאות מצויר בו בציורינו הפנימי, הוא יותר חשוב אצלנו מאמתתו כשהוא לעצמו, כי את אמתתו לעצמו אין אנו יכולים להשיג, ובציורינו הלא נחיה ונחוש. על כן כל הגוונים השונים שמצטייר בו המציאות, בכל הדורות כולם, הם לבושים אל המציאות ביחש האדם, שכדאי לשום אליהם לב ולהשכיל לתוצאותיהם". (הרב קוק)
היכולת לצאת מהמפה ולראות את השטח היא אחת היכולות החשובות שאנו מפתחים בקורס, היכולת הזאת מאפשרת לנו לתקשר טוב יותר עם אנשים, לווסת רגשות ולעדכן את המפה הפנימית כך שיתאפשר לנו להשיג את מה שלא הצלחנו להשיג עד עתה.
2. אין כשלון אלא משוב לצמיחה
הנחה זו קוראת לנו להוציא את המילה "כישלון" מהלקסיקון ולהחליפה במושג "משוב" (Feedback). כשאנו לא מצליחים במשימה, זהו פשוט מידע שאומר לנו שהדרך שבה פעלנו לא הובילה למטרה. תומאס אדיסון הדגים זאת היטב כשאמר: "לא נכשלתי, רק מצאתי אלף דרכים שאינן עובדות".
כאשר אנו מפרידים בין העובדות לבין הפרשנות הרגשית שמעניקה להן גוון של כישלון, אנו הופכים את האירוע ל"שכר לימוד" המאפשר לנו לצמוח ולהשתפר.
הנחה זו מתקשרת לפסוק "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – ה"שפת אמת" הסביר שהפסוק מלמד אותנו שבכל רגע קיימת בידנו האפשרות להפוך כל מציאות לברכה או קללה.
בהקשר שלנו לא משנה מהו הכישלון שנחלנו. תמיד קיימת בידנו האפשרות להפוך אותו לברכה.
בהקשר לכך מסופר על מרצה צעיר, נרגש עד עמקי נשמתו, הפוסע בפעם הראשונה בחייו אל תוך אולם עמוס בסטודנטים. מרוב דריכות ומתח, הוא לא מבחין בשקית ניילון קטנה שמונחת על הרצפה. צעד אחד לא זהיר – וברגע אחד של איבוד שליטה, הוא מוצא את עצמו שרוע על הגב מול עשרות זוגות עיניים המומות.
השקט בחדר היה מחריש אוזניים, והמבוכה נראתה בלתי אפשרית לתיקון. אבל אז, הוא נעמד, ניער את בגדיו ואמר בחיוך: 'רבותיי, זהו השיעור הראשון שלנו היום: בחיים האלו אתם עוד תיפלו, אבל הדבר היחיד שקובע הוא היכולת שלכם לקום בחזרה'.
3. מאחורי כל התנהגות יש כוונה חיובית
גם ההתנהגות השלילית ביותר (כמו עישון, כעס אואלימות) נובעת מצורך פנימי חיובי שהאדם מנסה למלא עבור עצמו – כגון תחושת ביטחון, שלווה או הגנה. ב-NLP אנו לא מבטלים את ההתנהגות אלא מחפשים את ה"כוונה החיובית" שמאחוריה ומוצאים דרכים חדשות ובריאות יותר להשיג את אותה כוונה רק בצורה הרבה יותר אקולוגית ובוגרת.
שאדם מוצא דרכים מועילות שבאמת עונות על הכוונה החיובית קל לא לשנות את התנהגותו.
כתב על כך הרב קוק את הדברים הבאים:
"הרע הגמור והמוחלט שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו … הצער נמצא רק לאותו הניצוץ מן הטוב, הקשור בחטיבה אחת עם הרע, והוא מצד הטוב שלו שואף לקיום, ומדמה בדעתו, שתנאי קיומו תלויים הם בקיום כל הסתעפות הרע, שהוא קשור בו, וכל זעזוע של כילוי של הרע מכאיב אותו. ואנו שואפים להפריד את הרע מן הטוב. אז ימלא העולם עונג … נר רשעים ידעך, ואור צדיקים ישמח". (הרב קוק)
4. לכל אדם יש את המשאבים להם הוא זקוק על מנת להשיג את מטרותיו.
ביטחון עצמי, אסרטיביות, חמלה ויצירתיות – כל אלו הם משאבים פנימיים שקיימים בנפש האדם. בתהליך ה-NLP אנו לא "יוצרים" כוחות חדשים 'יש מאין', אלא מעוררים ומעצימים את המשאבים שכבר קיימים בתוכנו כדי להשיג את המטרות שלנו.
ביהדות אנו מאמינים שהבורא "מקדים תרופה למכה" זאת אומרת שלכל אדם יש את הכוחות והיכולות להתמודד עם נסיונות שבאו לפתחו ואנו מאמינים גם שיש לו את הכוחות והיכולות להשיג את מה שלבו חפץ (בתנאי שזה נובע מהרצון האותנטי שלו).
5. בכל רגע נתון, אדם בוחר את הבחירה הטובה ביותר האפשרית עבורו
אף אדם אינו רוצה לפגוע בעצמו במכוון. כל אדם שואף לעשות את הטוב ביותר ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר. אז מדוע אנשים בוחרים לא נכון? ועושים פחות ממה שהם יכולים?
התשובה היא שזאת מאחר ואדם יכול לעשות את המיטב רק לפי הידע והמשאבים שזמינים לו – ברגע הנתון.
אחת ההשלכות של הנחה זו היא להסיר מאיתנו את תחושת האשמה והחרטה על ההחלטות והמעשים שעשינו בעבר.
לרוב אנו מאשימים את עצמנו בדיעבד על הבחירות והמעשים שלנו. אנו עושים זאת רק אחרי שהבנו את הטעות או שנרגענו והמשאבים חזרו אלינו.
אך זו טעות מאחר שבאותו רגע נתון (בו הידע והמשאבים לא היו זמינים לנו) לא יכולנו לבחור אחרת.
ולכן עלינו לדעת לסלוח לעצמנו. אנו רק בני אדם וככאלה אנו לא יכולים להיות בשיא שלנו בכל רגע נתון. לאחר שעשינו את כל אשר בידנו לעשות עלינו לסמוך על ההשגחה – שזה מה שהיה צריך להיעשות. על תחושת החרטה, הלא חיובית (הלקאה עצמית) כתב הבעש"ט את הדברים הבאים:
"וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגם אונקלוס ארי הוא יהיב לך עיטא למקני נכסין, נמצא שאין לאדם להתחרט על שום דבר שעשה, כי הוא היה כך על ידי רצון הבורא יתברך שמו, ואם הוא מתחרט נמצא שאינו מאמין שהכל הוא בהשגחת השם יתברך"
6. משמעות התקשורת היא בתגובה שבאה בעקבותיה
תקשורת אינה רק דיבור, אלא העברת מסר. האחריות על המסר היא על המעביר. אם הצד השני לא הבין, עלינו לשנות את הדרך שבה אנו מתקשרים עד שנקבל את התגובה הרצויה.
ההנחה הזו מזמינה אותנו לקחת אחריות על "התוצאות בחיינו". העיקרון שעומד במרכז הנחת היסוד הזה הוא עקרון האחריות. לפיו, במקום לחפש אשמים ולהתלונן אנו מחפשים מה אנו יכולים לשנות בתוכנו על מנת לקבל תוצאות טובות יותר בחיינו. על העיקרון הזה כתב הרב קוק את הדברים הבאים:
"מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחר, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב".
העמקה נוספת ועקרונות נוספים תוכלו לקרוא כאן באתר או בספר מש(א)ב רוח – התפתחות אישית על פרשות השבוע והמועדים בראי תורת הרב קוק והחסידות (הוצאת סטימצקי).
